הסכמי אברהם 2.0: חזון כלכלי גיאופוליטי בהובלת טרמפ, עם ישראל כלשון מאזניים אזורית
מאת: שמואל שי, יזם ויועץ כלכלי להסכמי אברהם
מאז חתימת הסכמי אברהם בשנת 2020, שינו פני המזרח התיכון את מסלולם. ההסכמים לא היו רק ציון דרך דיפלומטי, אלא אבן יסוד לתהליך אסטרטגי רחב יותר תהליך שבו ישראל הופכת בהדרגה לציר המרכזי של שיתוף פעולה כלכלי, טכנולוגי וגיאופוליטי בין מדינות המפרץ, אפריקה ואסיה. הנשיא טרמפ, ביוזמה מחודשת לשוב ולהוביל את המהלך, משרטט מתווה מעודכן הכולל גם את ערב הסעודית, עומאן, קטר, כווית, אזרבייג'ן, פקיסטן, ואולי גם מלזיה וסוריה. זהו חזון שאינו עוסק רק בשלום אלא בשינוי הסדר האזורי דרך כלכלה, טכנולוגיה ונוכחות אמריקאית אסטרטגית.
ישראל כלשון מאזניים בין המדינות האסלאמיות
בקרב מדינות האסלאם קיים חוסר אמון בסיסי. שת"פ כלכלי בין סעודיה למלזיה, למשל, כמעט ואינו קיים, אך נוכחות של ישראל במשוואה יוצרת גשר שמאפשר אינטגרציה, אמינות ואיזון. בעוד שבעולם המוסלמי קיימת תחרות מתמדת על השפעה דתית וגיאופוליטית, ישראל נתפסת כגורם חיצוני מייצב, שמחזיק בנכסים שהעולם הערבי מוסלמי זקוק להם: טכנולוגיה, ביטחון, מימון, גישה למערב והכשרה מקצועית.
תפקיד טרמפ: מלחציים על איראן ופתרון כלכלי אזורי
חזונו של הנשיא טרמפ מבוסס על יצירת לחץ סביבתי על איראן מכל הכיוונים:
- מערב איראן: ערב הסעודית, קטר, כווית, איחוד האמירויות
- צפון איראן: אזרבייג'ן
- מזרח איראן: אפגניסטן ופקיסטן
שילוב מדינות אלו בסכמי אברהם לא נועד רק לנרמל יחסים עם ישראל, אלא להצר את צעדי איראן באמצעות כלים כלכליים, דיפלומטיים וטכנולוגיים. מדובר במהלך שהשפעתו עשויה להיות דרמטית גם מול הסינים והרוסים, שחתרו להעמיק אחיזתם באזור באמצעות BRICS ויוזמות Belt and Road.
החזון: מרכז כלכלי עולמי בישראל
ישראל יכולה להפוך ל"הונג קונג של המזרח התיכון" מרכז שבו פועלים יחד תחומי AI, סייבר, פינטק, אגרו טק, בריאות דיגיטלית, ותשתיות חכמות. בניגוד למדינות מוסלמיות אחרות, ישראל נהנית מכוח אדם איכותי, מערכת משפט עצמאית, נגישות גלובלית וחדשנות חסרת תקדים.
הקמת ציר כלכלי גאוגרפי שיחבר את אפריקה לאירופה דרך ישראל, סוריה, לבנון וטורקיה היא תוכנית אסטרטגית שמבוססת על רצף יבשתי מסחרי שבו ישראל הופכת לתחנת מפתח. ארדואן אומנם משמיע איומים פומביים, אך מתחת לפני השטח מתקיימים יחסים שקטים ומעשיים עם ארה"ב וישראל, במסגרת מאזן אינטרסים מדיני.
הסוגיה הפלסטינית לא עוד חסם אלא קלף מיקוח
טרמפ ככל הנראה תופס את הרשות הפלסטינית וחמאס כגופים שהשפעתם דעכה. יחד עם זאת, סוגיית החטופים והמצב בעזה משמשת עבורו כקלף מיקוח אחרון כזה שנועד לאפשר לישראל לסגור את המעגל הפוליטי מול דעת הקהל, אך מבלי לאפשר לגורמים קיצוניים לשבש את המהלך הכללי.
אין זה מקרי שטרמפ מתעלם כמעט לחלוטין מחיזבאללה או חמאס הוא רואה בהם מכשולים שיפונו אם וכאשר יפריעו, ולא כשחקנים מרכזיים. "ניקוי הבית" מבחינתו הוא עניין של ימים, לא שבועות.
המכשול מבפנים ממשלת ישראל הנוכחית
דווקא מבית, ישראל ניצבת בפני האתגר הגדול ביותר. ממשלת נתניהו עסוקה בעיקר בהישרדות פוליטית ולא רואה בסכמי אברהם יעד אסטרטגי. הדבר מסכן את המהלך כולו: טרמפ אינו יכול להרשות לעצמו שותף לא יציב בירושלים. במצב כזה, ייתכן וייווצר לחץ אמריקאי להוביל להחלפת ממשלה שתדע לשחק נכון כלכלית, דיפלומטית וטכנולוגית במשחק האזורי עולמי.
סיכום: חלון הזדמנויות חסר תקדים
ישראל נמצאת בצומת היסטורית. אם תדע להוביל תהליך כלכלי דיפלומטי בהובלת טרמפ, היא תוכל להפוך למרכז העולמי החדש של סחר, טכנולוגיה, השקעות וביטחון. הסכמי אברהם 2.0 אינם רק הסכמי שלום הם התשתית לצמיחה אזורית של עשרות טריליוני דולרים, לחיזוק היציבות, ולהפיכת ישראל ל"אור לגויים" לא כמסמן דתי בלבד, אלא כמוקד מעשי של חזון עולמי.